רווח או הפסד

כששאלו אותה: ״אז תגידי, כמה הרווחת בשיקשוק?״
חשבתי על עצמי, בביה״ס יסודי,
כשבתחילת השנה המורים אומרים ש״הדרך חשובה ולא התוצאה״
ואני מתמלאת תקווה שמישהו יראה שאני באמת באמת עושה דרך.

אבל כשהייתי נכשלת במבחן, הבנתי שתכל׳ס, מה שמעניין זו התוצאה,
וזה ביאס אותי בכל פעם מחדש.

אולי בגלל יום כיפור, עם כל החשבון נפש באוויר ואולי בגלל הזיכרון הזה
כששואלים אחת מהן – ״תגידי, כמה הרווחת בשיקשוק?״
זה מיד מחזיר אותי לכיתה ו׳4 בביה״ס מגד, רעננה.

    
– הן דומות כל כך ושונות כל כך שזה מדהים אותי בכל יום מחדש –

 

מאז שהן התחילו למכור בשיקשוק, שהוא, למי שלא מכיר, מיזם פרדס חנאי מהמם
(מכירות של תוצרת בית, יד שנייה ויצירות מקוריות, קצת כמו נחלת בנימין מעורבת בשוק הפשפשים עם אוכל רחוב)

אני יודעת שהן מרוויחות המון.
כסף, דרך אגב, זו תוצאה מבחינתי, לא דרך.

– בדרך לשיקשוק עוברים בחצר השוק –

 

אז מה הן כן מרוויחות מהדרך? כל אחת משהו אחר לגמרי-

1. פתאום היא יודעת לקבל החלטות. במהירות.
   בפעמים הראשונות היא עוד היתה מתקשרת להתייעץ, כשה״לקוח״ עומד לידה.
   אבל היום היא מקבלת החלטה לבד. ומהר.
   
   
2. היא גם מדברת עם מבוגרים בלי להתבייש. המילים לא נתקעות לה,
   היא מרגישה פחות נבוכה. ביי ביי פחד קהל.
   
   
3. הערך שלהן לכסף השתנה. הן מבינות שלא כ״כ קל להרוויח כסף.
   ופתאום הן גם חושבות רגע לפני שהן מבקשות שאקנה להן. ויותר מזה? הן קונות לעצמן לפעמים.
   
   
4. הן מבינות את הערך שיש להשקעה, לאימון
   כי אם הדוכן שלך על שולחן ולא על מחצלת,
   אם הגעת מוקדם ותפסת מקום בצל ולא בשמש, אם השקעת בתמחור,
   סידור ואפילו קופי – אז יש לך יתרון על המתחרים.
   ואם את מתאמנת מתאמנת מתאמנת, אז את גם משתפרת.
   
   
5. יצירתיות ויזמות
   האמצעית שלי מוכרת סליים. עוד 20 ילדים מוכרים סליים בשיקשוק, אבל הדוכן שלה תמיד מלא.
   יש לה הזמנות ולקוחות חוזרים וגם, ככל הנראה, מוצר מעולה.
   למה? כי היא משתמשת בדבק אלמרס מקורי (והוא יקר!)
   כי היא משתמשת בקופסאות שיש רק לה (ונוסעת לחנות סודית לקנות אותן)
   אבל בעיקר, בגלל שהיא לא נחה.
   תמיד יש לה רעיון נוסף (כל קונה יקבל סוכריה. ככה יבואו אלי יותר)
   ויש לה שמות ייחודיים לכל סליים (סליים בראוניז חם עם טופי קרמל ועוד כל מיני שמות שבא לך להריח,
   לגעת ואז מן הסתם לקנות) אז יצירתיות וחשיבה מקורית תמיד משתלמים.
   
   
6. איכות הסביבה, שימוש חוזר
   ההבנה שהזבל של מישהו אחד הוא האוצר של מישהו אחר,
   עובר כאן בצורה פשוטה וברורה. בלי הטפות.
   כל המכירות והרכישות מתבצעות בסכומים סמליים ואנשים מתחדשים ונפטרים מחפצים.
   בסוף השיקשוק הן תמיד יסתכלו שהסביבה שלהן נקייה וגם אם לא בגללן –
   הן תמיד ינקו.
   
   
7. מושגי יסוד בכלכלה וכסף
   תמחור, מחזור מול רווח, התייעלות, כמויות, אחסון, משא ומתן.
   למידה חוויתית מהשטח היא הרבה יותר נעימה וברורה.
   יכולתי להסביר שהכסף בארנק בסוף המכירה הוא לא באמת הרווח, אלא מחזור
   אבל היא לא היתה מבינה את זה בלי ללכת לקנות את החומרים, להשקיע שעות בהכנות,
   לסחוב, להקים, למכור, להזיע, לראות שחלק נשפך וחלק נהרס.
   להבין מהי הכמות הנכונה שצריך לייצר.
   איך לעמוד על המקח וגם, איך לדעת שהמוצר שלך באמת באמת יותר טוב
   משל כל השאר ולכן את לא מוכנה לרדת במחיר
   (תשמעו אותה מדברת על זה ותתעלפו)
   
   
8. מאמץ
   כל אחת משקיעה מאמץ אחר לגמרי.
   אחת מייצרת בעצמה ומוכרת והשנייה מוכרת דברי יד 2 שהיא מוצאת בבית
   (ספרים, כלי בית, צעצועים, תיקים ועוד)
   בהתחלה היה ביניהן ויכוח מי עובדת קשה יותר,
   אבל אז הן הבינו שזה לא באמת משנה. שתיהן עובדות קשה.
   גם אם לא ייצרת בעצמך ואתה ״רק״ מוכר, זה לא קל. לפעמים, דרך אגב, זה אפילו קשה יותר.
   
   
9. אנשים
   הן חוות התנהגויות של אנשים ונתקלות באנשים גסי רוח וחסרי התחשבות,
   כמו גם באנשים מדהימים עם מחוות מחממות לב
   (אני קונה ממך רק בגלל שזה מדהים לראות אותך עובדת קשה כל כך)
   
   
10. וכן, הן גם מרוויחות מזה לא מעט כסף במונחים של ילדים. אבל באמת לא נראה לי שזה העיקר כאן.

– נראה אתכם בשיקשוק הבא? –

מעניין אותי לשמוע איך זה אצלך.
בעסק או בכלל בחיים.
האם יש משמעות לדרך, או שהכל נמדד במבחן התוצאה?

שתהיה לכולנו שנה טובה. בריאה. מלאה פרנסה טובה
ובגדול, רק טוב.