רות ואני מכירות בערך שנתיים וכמעט בכל סדנא אני מספרת דרך הסיפור שלה על אסטרטגיה ולמה היא חשובה כל כך.
לכבוד יום ההולדת של הבלוג ‘שמח במטבח’, הזמנתי את רות להתארח בבלוג שלי, בתקווה שכל 250,000 העוקבים שלה
יבואו גם לכאן (בדיחה. תנוחו.)
אני זוכרת את שיחת הטלפון הראשונה שלנו.
רות התקשרה אלי בתחילת דרכה כעצמאית להתייעץ האם כדאי לה לבוא לפגישה אישית או להצטרף לסדנא.
הסברתי את ההבדלים ואמרתי לה לישון על זה.
כמה ימים אח”כ הגיעה שיחת הטלפון השנייה ורות נשמעה לי קצת היסטרית.
רות, את זוכרת את השיחה הזו?…
ברור שאני זוכרת! באמת הייתי היסטרית, וקצת אבודה.
פרסמתי את המתכון השני שלי בבלוג (צמת השמרים), בלוגרית בשם פיית העוגיות שיתפה אותו ובשעה 19:00 התחיל הטירוף.
רגע לפני התגאיתי שבתוך שבוע יש לי 300 צופים בבלוג ושבוע לאחר מכן כבר עברו באתר כרבע מיליון גולשים.
אני זוכרת את עצמי שואלת: יופי. מה אני עושה עכשיו עם כל הגל הויראלי הזה? ועונה לעצמי: מתמקצעת ופותחת עסק נוסף!
ברגע שהבנתי שאני עומדת לפתוח עסק, החלטתי להתקשר אליך ולהירשם לסדנא.
את יודעת, את נראית לי הבנאדם הכי מתוכנן בעולם…
נו טוב, אני באה מעולם של עריכת דין, עבודה במשרדים הכי גדולים ומוערכים, לומדים להיות מאוד מתוכננים בתחום הזה.
אני גם זוכרת שסיפרת לי שמעולם לא תכננת להפסיק לעבוד כעורכת דין ושיש לך פאשן אמיתי למקצוע
ולקייסים שמרגשים אותך. רק לי זה נראה מוזר שפתאום בספוטניות נולד לך עסק?…
באמת לא הפסקתי לעסוק בעריכת דין. אני מאמינה מכל הלב שאפשר לעשות את השניים, גם אם זה דורש יותר היערכות
ושעות עבודה בלילות. אבל אצלי היה טריגר אחר לגמרי.
יצאתי לעצמאות לאחר שקיבלתי על עצמי החלטה שהגיע הזמן לשינוי לטובה בחיים.
זה הגיע לאחר השנה הכי קשה בחיי, שבה חוויתי אובדן ועברתי לידה שקטה (לידת תינוק שנפטר ברחם).
הרגשתי שאני לא יכולה להמשיך לחיות את חיי בצער ובאבל, שהיו איתי בכל מקום (גם בשמחות) הייתי חייבת להחזיר
את השמחה לחיים, ומבחינתי, זה היה חייב לעבור דרך המטבח- המקום השמח שלי.
ככה נולד “שמח במטבח”, תחילה כדף פייסבוק ובהמשך כבלוג.
אני חוזרת רגע לשיחה שלנו שהתנהלה בערך ככה:
שלייייי!!!!!!! ראית את הטירוף? מה אני עושה עכשיו? ולאיזה ערוץ להתראיין? כולם רוצים בלעדיות.
מה להגיד להם? ואיזה מתכון כדאי להעלות? (אנחנו מחליפות חיוכים)
ואז נרשמת לסדנא. מה חשבת שיקרה שם?
קשה לי לשחזר מה בדיוק רציתי. רציתי סדר, שיטה, ללמוד ממך כי נראית לי מקצועית, אולי אפילו לקבל אומץ…
היום אני יודעת להגיד מה קיבלתי מהסדנא וזה קודם כל להבין מה זה אומר להקים עסק, לבנות מותג.
את זוכרת את המפגש הראשון ומה הפריע לכמה בנות שם?
כן 🙂
אני זוכרת שבאותה סדנא היו 3 משתתפות מעולם האפייה ושלושתנו חששנו קצת,
למרות שאת כל הזמן אמרת שזה מעולה וזו ההתנסות הכי טובה לעולם האמיתי.
והיום את מבינה למה התכוונתי?
ברור! מהרגע שהתחילה הסדנא, הבנו (בעיקר בזכות שאר המשתתפות) שאנחנו כ”כ שונות ושאין ביננו בכלל תחרות.
עוד חידוד שהיה מצוין בעיני, הוא שמהר מאוד אמרת לי שאני צריכה לייצר פעילויות תדמית (פרסום) ולא מכר (שיווק)
בגלל שהמטרה היא לייצר חשיפה גבוהה ולהעלות את מס’ העוקבים שלי.
היום, זה נראה לי הגיוני ופשוט, אבל אז לא לגמרי ירדתי לסוף דעתך…
את יודעת, אני, בתור עוקבת מהצד, רואה שאת משקיעה בבלוג שלך בצורה יוצאת דופן
ויש לי הרגשה שלא כולם מבינים מה כרוך בתחזוק של בלוג כזה ובהעלאה של פוסט אחד כל שבוע, בא לך לשתף?
אני באמת משקיעה המון בבלוג בכל שעות היממה ומכל הלב ולומדת כל יום.
להשקיע זה לא רק כסף, זה המון משאבים אחרים ובעיקר זמן.
יש גם דברים שלא באים לי בקלות ואני לא מתביישת להגיד שאני לומדת אותם.
צילום לדוגמא? לקחתי שיעורי צילום עם 3 צלמים שונים, שכל אחד מתמחה במשהו אחר.
קניתי מצלמה מקצועית, ציוד, עדשות.
אני לומדת כל הזמן על קומפוזיציות, סטיילינג, צבעוניות… מה הולך עם מה (זה לא בא לי בטבעיות).
קורסים, ימי עיון, אנשי מקצוע, סדנאות אומן מחו”ל, סדנאות אפייה כדי להעשיר את הידע שלי בטכניקות עבודה חדשות
ובעיצובים מיוחדים.
אני משתדלת לקרוא בלוגים של קולגות (וזה לוקח המון זמן) וכמובן מבלה לא מעט ברשתות השונות כדי לקבל השראות
(בעיקר אינסטגרם ופינטרסט)
אה, אני גם קונה כלים יפים ורקעים.
בואי נפתח את זה רגע, כי יש לפעמים הרגשה שבלוגריות לא קונות כלום, אלא מקבלות הכל בחינם.
זה ממש לא נכון!
קודם כל, לא כל בלוגרית יכולה לקבל דברים בחינם. תלוי בגודל הקהילה שלה, כמות עוקבים וכו’.
אני למדתי על בשרי שאין דבר כזה ‘חינם’ וגם לחינם הזה יש מחיר…
אף פעם לא הרגשתי שמישהו חייב לי משהו ואני חושבת שזה עוזר לי לדרוש מעצמי יותר כל הזמן ולא להסתמך על אחרים.
כלל אחד שהגדרתי לעצמי מתחילת הדרך הוא שהבלוג שלי משקף אותי
ולכן כל מה שמופיע בו: מתכונים, חומרי גלם, מוצרים וכלים- הכל צריך להיות דברים שאני אוהבת וחושבת שהם מצוינים.
הקוראים שלי חשובים לי וחשוב לי לתת להם תוכן איכותי והמלצות אך ורק על סמך התרשמות טובה שלי.
כך לדוגמה את המיקסר של קיטשן אייד קניתי ממיטב כספי, הוא מופיע לא מעט בבלוג בתמונות ההכנה ואני ממליצה עליו בחום
בלי שום תמורה. לעומת זאת כשהציעו לי לקבל בלנדר של חברה מסוימת ולהראות אותו בבלוג סרבתי,
כי ידעתי שיהיה לי קשה להמליץ עליו כמוצר חזק ואיכותי.
עוד קלישאה היא שלכתוב פוסט זה ממש קל למי שאוהבת את זה-
את לימדת אותי שאי אפשר להכליל ולכתוב על “בלוגים” כאילו זה אותו הדבר.
יש כאלו שמפרסמות פעם בחודש חודשיים (אני זזה באי נוחות בכסא המראיינת) ואני לא.
אני מוציאה כל שבוע מתכון חדש בבלוג. זו לגמרי התחייבות. זה לא ‘בא על הדרך’.
זו עבודה של ממש מבחינתי שמצריכה השקעה של לפחות שני ימי עבודה. אני מצלמת את כל שלבי ההכנה,
וכמובן את המוצר הסופי בתמונה מעוצבת ומושקעת. אם לא יוצא- מתחילה מחדש… ולאחר ההכנות והצילומים ישנן שעות
של עריכת תמונות וכתיבת המתכון ברמה הכי ברורה שיש, עם כל הטיפים וקיצורי הדרך שאפשר לתת.
אם את צריכה להגדיר את הבלוג שלך, מה את מספרת?
המטרה של הבלוג היא לגרום לאנשים להפוך את המטבח למקום השמח שלהם.
לתת מתכונים לתוצרים מרשימים בלי לטרוח שעות על גבי שעות ובלי לסיים עם כיור מפוצץ בכלים.
חשוב לי שהכל יהיה צבעוני, שמח, עשיר, מקורי…
אני פונה לאנשים כמוני, שאוהבים לאפות ולבשל ומחפשים מתכונים מקוריים וכיפיים.
המתכונים שאני משתפת הם של דברים שעושים לי שמח. דברים שטעימים לי.
בואי נעבור לשאלון העצמאיות שלי:
מה את הכי אוהבת בעצמאות?
את העובדה שאני עושה היום את מה שאני אוהבת, את העובדה שאני אדון לזמן שלי וזה גם מה שאפשר לי לנהל שני עסקים במקביל.
אני מחליטה איך לחלק את הזמן ביניהם. אני אוהבת את הלמידה האינסופית וההתפתחות האישית, את האינטראקציה עם אנשים,
ובעיקר אני אוהבת את העובדה שהשמיים הם הגבול שלי – ואני יכולה לעוף לגבהים שלא יכולתי להגיע אליהם כשכירה.
מה העצמאות לימדה אותך?
וואוו. המון דברים.
אבל בעיקר? שאם אני רוצה להצליח בגדול, אני חייבת לחלום בגדול
לסמן מטרות, לעבוד קשה להשיג אותן ולבנות את עצמי בעשר אצבעות..
מה מבאס אותך בעצמאות?
אנשים לא תמיד מבינים שלמרות שאני עושה מה שאני אוהבת, אני צריכה גם להרוויח מזה.
זו הפרנסה שלי.
מה את ממש לא אוהבת בעצמאות?
הנהלת חשבונות וחוסר הוודאות בכל הנוגע לתזרים המזומנים.
גם צרות עין היא לא הדבר הכי כייפי בעולם. יש אנשים שאני לא ‘יורדת להם בגרון’ וזה בסדר, לא כולם חייבים לאהוב אותי תמיד,
ואני אכן פונה לקהל מסוים, אבל המון זמן זה הפריע לי.
מה העוגה שאת הכי אוהבת?
קשה לבחור, כי “כולם היו בני” אבל בסופו של דבר אני תמיד חוזרת לעוגת השוקולד המהירה והמדהימה שלי ובכל פעם נותנת לה מראה שונה שהופך אותה למיוחדת.
בגדול, אני אוהבת את העוגות שהן יצירתיות ויזואלית ועושות שמח (גם למי שהצליח להכין וגם למי שמקבל את העוגה) – רולדת קשת, עוגת פיניאטה, עוגת כוורת, עוגת המוס הורודה שהכנתי לאחיינית שלי.
יש לי עוד מיליון שאלות ויכולתי להמשיך את הריאיון הזה עוד המון
(וזה בלי שנספר לקהל הקוראות כמה זמן אנחנו כבר מתקשקשות לנו…) אבל מכיוון שבמיקוד עסקינן, אני אשמח אם תספרי מהם הדברים הכי חשובים שלקחת מהסדנא שלי, להמשך הדרך.
1. הדבר הכי חשוב היה המיקוד. התכווננתי על האופי של הבלוג שלי, על דרך שיווק העסק, על הנישה שלי, המיקוד עשה לי המון שקט בראש
והפסקתי להתפזר למיליון כיוונים. כך למשל אני מייצרת מתכונים מסוימים (רושם בקלי קלות) ואני לא עוסקת במכירת עוגות.
2. אותנטיות. ניקיתי הכל ונשארתי אני. זה נשמע פשוט אבל זה לא.
אני מכינה מתכונים שאני אוהבת, בכלים שאני אוהבת, איך שאני רוצה. הבנתי שאי אפשר לחזות ויראליות,
אני פשוט עושה מה שאני עושה מכל הלב ואם זה עובד- נהדר.
3. גאנט עבודה. איך לתכנן את השנה. חשבתי שאסתדר בלי תכנית שנתית, אבל פתאום זה עשה לי סדר בראש ונתן לי שקט מסוים.
4. להבין את ההבדל בין פרסום לשיווק ולבחון בכל פעילות מה אני צריכה יותר ואיך לעשות את זה.
5. רעיונות, רעיונות, רעיונות. כמות רעיונות שבחיים לא הייתי חושבת עליהם בעצמי!
6. להשתיק רעשי רקע– בתחילת הדרך ניסו לייעץ לי על דרך ההוראות: תעשי ככה, תעשי אחרת.
זה הטריף אותי… אני עושה את מה שהלב שלי אומר לי לעשות וכנראה שזה עובד.
נסיים באיחולים שלך לעצמך לשנה העסקית הקרובה. מה הכי ירגש אותך ויעשה לך שמח במטבח?
1. להוציא ספר
2. לצלם המון מתכונים חדשים שישמחו בתים רבים
3. לייצר שיתופי פעולה חדשים ומלהיבים
4. להרחיב את הפעילות המסחרית ולפתח מתכונים לחברות שונות
רות, היה לי שמח במשרד (זה הכי קרוב שלי לאפייה), ואני מאחלת לך שכל משאלותיך יתגשמו לטובה!
מקווה שהכרתן קצת את רות אופק האדם והמותג, כי ביננו- זה בדיוק אותו הדבר.
ימים שמחים,
שלי
כל התמונות בראיון צולמו ע”י רות אופק, התמונות של רות צולמו ע”י הצלמת יהודית הופמן
