תשע עשרה ועוד שמונה.
אני זוכרת בראש את האחד ואז מחברת שוב ובודקת את עצמי.
רואה שגם דוד, החנווני, עושה בדיוק אותו הדבר.
גם הוא מחשב בראש.
ולפעמים, כשמחשבים בראש, אז יש טעויות.
והפחד הזה, שאולי אמא לא נתנה לי מספיק כסף
ואולי יעקפו אותי בתור ואולי לא יראו אותי בקופה.
אבל רגע. הראש שלי לקח אותי למקום אחר.
אני רציתי לדבר על החנווני.
שזוכר בראש.
כי גם היום, אני נתקלת בעסקים כאלו.
שאין להם גיבוי לעבודה שלהם.
שאין להם יומן מסודר, או תזכורות.
הם זוכרים הכל בראש, מסתובבים עם המון פתקים ודפים
ופתאום אני נזכרת שגם אז,
לא הבנתי למה דוד לא משתמש במחשבון שהיה לו במגירה.
