“אמא, במה את מאמינה?
את מאמינה בפיות? ובאלוהים? את מאמינה שמה שביקשתי יתגשם? את מאמינה לי?…”
במה אני מאמינה? וואוו.
“אני מאמינה שלכל דבר יש סיבה ושדברים קורים כמו שהם צריכים ושלכל אחד יש את הפתק שלו.”
אני עונה ושומעת את סבתא שלי.
ככה היא היתה אומרת לנו וככה גדלנו להאמין. או לא להאמין.
איש באמונתו יחיה, היתה סבתא אומרת וחושבת.
וכשהיה נשפך משהו על המפה, היתה ממהרת לומר: עדיף כתם על הבגדים מאשר על המשפחה!
בלי כעס, או מורת רוח.
כפרה על המפה. העיקר שאתם בסדר.
כמעט תמיד החברים הכי טובים שלי היו בנים.
משהו איתם היה פשוט יותר. הם היו אומרים מה שעובר להם בראש, בלי לסבך את החיים יותר מדי.
עם בנות, למדתי לפתח כישורי אסטרטגיה ולהבין איך להגיד דברים בצורה מסוימת. לא רק תכל’ס כל הזמן.
בקיצור, אחרת לגמרי.
בשנים האחרונות, אני פוגשת המון נשים
ולפיכך- פוגשת גם המון חוכמת נשים.
כאלו שהבפנים שלהן והחוץ שלהן שווים- וזה עושה לי נעים ומשאיר אותי בעולם הפשוט.
אני כותבת את המילה פשוט וחושבת על חלי ראובן שכותבת שירים פשוטים
שיוצאים מהלב ונכנסים אל הלב.
שירים שצריך שיהיו בסופר, ליד החלב והלחם. (זה חלי כתבה, לא אני)
שירים שיש בהם המון חוכמה. חוכמה של נשים, ופחות התחכמות.
התחכמות זה מעייף. תאמינו לי, התאמנתי בזה כל כך הרבה שנים.
את חלי הכרתי דרך עינת ספקטור. אישה שכולה חוכמת נשים והכנסת אורחים וטוב לב וכישרון ויצירה ומה לא.
את ירדנה (או, ירדנה) פגשתי בפרלמנט של יונית צוק– פורמט נוסף של חוכמת נשים.
וירדנה היא, איך לומר… כמו פעם.
כזו שמאמינה שבכוחן של מילים ומחשבות לשנות ולברוא מציאות. כזו שמתפללת ומדליקה נרות ומאמינה.
כזו שלא אכפת לה אם יש איזו טעות ולא הכל מושלם- כי גם בחיים לא הכל מושלם וזה בסדר.
וירדנה גרמה לדמעות שלי לזלוג
ולמחשבות שלי לזרום
ומיד חשבתי על סבתא שלי, שהחור הגדול שהשאירה, מתמלא קצת בכל פעם שאני פוגשת מישהי כמו ירדנה.
תמיד רציתי להיות קצת כמו סבתא שלי שיש בה את כל מה שאין בי :
סבלנות ורוגע ושקט ויכולת מופלאה לראות רק טוב. (ועוד לא אמרתי כלום על הבישולים…)
לפני כחודש הלכתי למופע המשותף של חלי ראובן וחני ליבנה.
השארתי את הציניות והמבוכה שלי בבית, לקחתי את אמא שלי והגענו לערב שכולו שירים ונשמה.
שירים של פעם ומילים של פעם וצחוק ובכי שלובים זה בזה.
יצאתי מהמפגש הזה עם לב פתוח, מקולף משכבות ופועם בקצב אחר, חדש.
ובתקופה הזו, שהיא תקופת ‘חישוב מסלול מחדש’ בעסק שלי,
אני מסתכלת שוב על כל החלקים שמרכיבים אותי ושואלת- במה אני הכי טובה? מה ממלא אותי אושר?
מה מייצר רווח? מה נמאס לי לעשות? מהם הפרויקטים שאכניס לתיק עבודות?
והתשובות הפתיעו אותי.
בין כל הפרויקטים הגדולים והמאתגרים, הכנסתי גם את ההספד של סבתא שלי.
מוזר להסתכל על זה כעל פרויקט או טקסט שאני גאה בו, אבל זו האמת.
זה אולי הטקסט הכי משמעותי שכתבתי.
סבתא שלי היתה אדם מאמין.
בחודש האחרון אני חושבת המון על אמונה. גם אמונה עצמית.
ואני חושבת- הלוואי שסבתא שלי הייתה כאן שוב, מביטה בי בעיניה הטובות והייתי יודעת שיש מישהו
שמאמין בי. בכל ליבו.
אומרים שכל ילד צריך מבוגר אחד שמאמין בו,
אבל אני חושבת שכל אחד צריך מישהו שיאמין בו. בכל גיל.
שיראה את הייחוד או הכישרון ויאיר עליהם בפנס. במיוחד בזמנים שקצת חשוך לנו בפנים.
תודה לך ירדנה שהחזרת לי את האמונה
קודם כל בעצמי.
ועם המילים האלו נפרדתי מסבתא שלי:
סבתא יקרה שלי. אהבתי הגדולה, חיים שלי.
כל חיי הבוגרים אני חוששת מהרגע הזה, בו אאלץ להיפרד ממך לשלום.
בו אדע כי כף ידך החמה לא תנוח עוד על לחיי, לא תרפרף בעדינות אין קץ על כף ידי.
בו לא אשמע יותר את קולך, או אסתכל לתוך עיניך.
הרגע הזה, בו אבין, שלא אראה אותך יותר.
באו אל קיצם חיים. חיים מלאי תום ואמונה.
כמה שלום, טובה וברכה, חן וחסד ורחמים אכן ניטעו בתוכך.
התברכנו בך והייתי שמחה לחשוב שגם את הרגשת כי חייך מלאי תמורה.
אני אסירת תודה על כי החיים זימנו לי אותך כסבתא.
הלב החומל של שיחות הנפש, החוכמה המחודדת שיוצאת מהלב ונכנסת אל הלב,
והסבלנות- סבלנות עד אין קץ
כל אלו היוו מודל שאין ראוי ממנו ללמוד ערכים מהם.
סבתא, לא נתת לכולנו רק חיים, כי אם דרך חיים
דלתך הייתה תמיד פתוחה לכולם, אך דלת ליבך פתוחה עוד יותר
ותמיד שמורה אצלך מילה חמה ויד מלטפת לכולם
ליבך איים לעלות על גדותיו בכל עת שדיברנו בך באהבה, בכל רגע שהיינו ביחד
וחסד עשית עמנו שהתרת לנו, לכולנו, לומר לך מילות אהבה ושבח רבים בפניך עוד בחייך.
לא הכבדת עלינו. רק נתת לנו לכבד אותך
אמרנו, מכל הלב, שזכינו לכבוד להיות שם לצדך בכל עת
כפי שהיית עבור כל אחד מאיתנו תמיד.
נפשנו קשורה בנפשך. היית אדם שלם עם עצמו, אדם שטוב להיות איתו.
את הכוח שלנו ניקח ממך. היו בך עוצמות שיספיקו לנו להרבה שנים.
שפע של אור, אהבה, טוב וחום קרן ממך, והאור שלך ימשיך ויזרח עלינו,
גם אם הכוכב שהפיק אותו כבה.
סבתא אהובה שלנו, הייתה לנו זכות גדולה לחיות איתך.
תודה על כל רגע שהיית שלנו.
חייך היו ברוכים.
יהיה גם זכרך ברוך.
