על מותגים ואנשים

אני הולכת עם אמא ברחוב.

אני בת 11 בערך.
אנחנו עוברות ליד חנות ואני רואה טישירט צבעונית עם סמל קטן קטן של בנטון.
אני עוצרת ומסתכלת על החולצה.
אמא מסתכלת עלי ואומרת: “עוד 100 שקלים רק בשביל הסמל הזה?… למה?
כי לכולם יש?”

באותו הרגע, אני יודעת שאני לא רוצה את החולצה.
לא בגלל ה-100 שקלים.
אלא בגלל שלכולם יש ואני לא רוצה להיות כמו כולם.

30 שנים עברו מאז ואני עדיין מקיימת יחסי אהבה- שנאה עם מותגים, כמו כולם.
חוקרת, לומדת, מלמדת ובעיקר חושבת שמותגים זה בדיוק כמו אנשים.
אתה יכול לאהוב אותם, להזדקק להם, או סתם לרצות אותם בסביבה בלי סיבה רציונלית.
ואתה גם יכול לקום בוקר אחד ולא להבין מה מצאת בהם.

ברוכים הבאים לעולם שלי. לראש שלי.
ולמה שקורה בשניהם.