יוצאות לאור

עוד רגע מגיחה שנה חדשה לאוויר העולם. אני אוהבת את ראש השנה ובכלל, אני אוהבת התחלות.
אמצע וסוף אני קצת פחות אוהבת.

תמיד אהבתי להתחיל דברים חדשים. אבל לסיים אותם? זה כבר סיפור אחר.
הרבה זמן, אולי יותר מדי, זה היה הסיפור שלי.

הרגשתי שאני לא מוצאת את מקומי, או יותר נכון מוצאת אותו, אבל מיד רצה לחפש מקום אחר.
אז הבנתן. אני אוהבת התחלות ואולי קצת אמצע, אבל לעתים נדירות אני מסיימת את מה שהתחל… (תי)

ואז ראיתי את הסרטון הזה שעשה לי שקט ונתן לזה שם.  {ארוך, ארוך ושווה כל שנייה}
כמה מצחיק שכשיש למשהו שם, אז פתאום זה בסדר.

ודווקא אחרי שראיתי- החלטתי שדי. החלטתי שאני כן רוצה להיות במקום אחד למשך תקופה
שאני רוצה לקבל החלטה ולעמוד מאחוריה
ושאולי, יש דרך לעשות המון דברים שונים אבל לייצר מטריה אחת ולעמוד מתחתיה במקום אחד?
ואולי, רק אולי- השנה אני גם איישם את מה שאני עוזרת לעסקים אחרים ליישם בעצמם?

כל השנה הזו הייתה שנה של פוטנציאל ורציונאל והתחלות חדשות. שנה של גילויים, התנסויות.
אחת מהן הייתה שלפני כמה חודשים התאהבתי.
לא רק התאהבתי, אלא התחלתי עם אישה.

תסגרו את הלסת שנפלה, זו לא פוזה מחמיאה במיוחד. וחוצמזה, אתן כבר אמורות להכיר אותי טוב יותר ולדעת שזה נכון,
אבל לא בדיוק.

אז לפני כמה וכמה חודשים התחלתי עם אירה.
אירה הוק, שהיא אירה חרקובסקי- מומחית אינסטגרם, בעלת הבלוג אומאמי ואמא של עלמה.
זה מה שידעתי עליה אז
אבל פתאום היא התחילה לצוץ לי בכל מקום
וכל הזמן שאלו אותי אם אני מכירה אותה וכמה הגיוני שנכיר, כי יש משהו נורא דומה
(כן, תמיד מבלבלים אותי עם נשים גבוהות וחטובות עם שיער ארוך, שמלות מושלמות ונעלי עקב)

ופתאום נתקלתי במשהו שאירה כתבה וזה הספיק לי.

יש כאלו שמאבחנים דרך תווי פנים, או אינטואיציה, או קול
אני בוחרת את האנשים שלי דרך המילים שלהם.
 
יש לי עוד כ”כ הרבה דברים לספר לכן בפוסט הזה, אז אני מקצרת בכל סיפורי הרקע
ומריצה אותנו חודשיים קדימה, עת החלטנו, אירה ואני לנסוע לבלות לילה בצימר.
הזוי כמו שזה נשמע עבור דייט שני, או שלישי. אני לא ממש זוכרת.

חשבנו שנשב זו מול זו, עם הלפטופים החמודים שלנו ונעבוד ללא הרף (תכל’ס, גם זה קרה)
אבל בפועל,
בעיקר ישבנו ליד הנחל.
שתקנו הרבה וחייכנו הרבה ואכלנו (לא הרבה. רק צילמנו הרבה, כי זה מה שבלוגריות עושות…)
החלפנו המון מילים ורעיונות ומחשבות וסיפרנו זו לזו על כל ההתחלות הצפויות לנו בשנה הקרובה.

וגם דיברנו על זה שכל עוד לא מספרים את זה לעולם- אז זה בסדר אם לא קורה עם זה משהו.
אבל לפעמים, עצם ההתחייבות, גורמת לדברים לקרות ואפילו מהר יותר.

מזכירה שהיינו יומיים וקצת, אם אתן תוהות מתי הספקנו לנשנש את כל זה…

אירה, רצתה לרוץ ולספר
אני, רציתי לרוץ ולהעלם
אבל החלטנו, שהביחד נותן אומץ ואנחנו קופצות ביחד למים:

– אז אירוש, רוצה לספר לקוראות שלנו על ההתחלה החדשה הצפויה לך השנה?
עכשיו כשאני כבר לא יכולה להכניס את הבטן, באמת הגיע הזמן לגלות שאני מבשלת התחלה חדשה כבר מעל 18 שבועות.
יש לי בת בבטן וזה מרגש ומלחיץ ומשמח ומפחיד בעת ובעונה אחת.

– סיפרת לי שיש משהו שאפילו יותר מעסיק אותך בתקופה הזו…
כן, לא פשוט לי להמציא תשובות יצירתיות לעלמה שלא מפסיקה לשאול “אבל אמא, איך התינוקת תצא מהבטן שלך??…”

– ומה מבחינה מקצועית? גם שם צפוי שינוי?
את זה אני עדיין מעדיפה לשמור בבטן.
למדתי על בשרי שלא מדברים על פרויקטים גרנדיוזיים טרם זמנם. אני יכולה רק להבטיח שמדובר מבחינתי בהגשמת חלומות.
גם זה יקרה, ככל הנראה אחרי שאקבל את התואר “אמא לשתיים”.

שוב הפסקת אוכל. בכל זאת- אנחנו בהריון… (תקראו את כל הפוסט לפני שאתם מתקשרים לברך אותי)

– מה את מאחלת לעצמך, לכבוד השנה החדשה?
קודם כל לידה טובה והסתגלות טבעית של כולנו למציאות החדשה. בתור בת בכורה, ההיריון מציף אצלי תחושות ושאלות לגבי הדרך הנכונה (ככל האפשר) לנהוג עם עלמה (שתהיה בת שלוש וחצי). אני זוכרת שבתור ילדה, חוויתי את הלידה של אחותי כטראומה ולקח לא מעט זמן עד שהצלחתי לקבל אותה. ממש מקווה ליצור חוויה אחרת אצל עלמה, הפעם כאמא.

מבחינת הקריירה, אני מאחלת לעצמי להמשיך לצמוח, ללמוד ולפתח את עצמי, לחלום בגדול ולהגשים את החלומות שלי.
אני מאמינה בעצמי שאני יכולה ומסוגלת להגשים את עצמי הן מבחינה אישית והן מבחינה מקצועית. 

– כשהיית קטנה ושאלו אותך: מה תהיי כשתגדלי, מה ענית?
אני לא בטוחה שהיתה לי אז תשובה קונקרטית. אך עכשיו כששאלת, פתאום נזכרתי במשהו די מדהים.
נזכרתי שרציתי לעוף. למען האמת הייתי די בטוחה שאני יודעת לעוף וניסיתי לבחון זאת בקפיצות אמיצות בחדרי המדרגות. הזיכרון הזה עלה לי ממש עכשיו וזה גורם לי לחייך, כי באופן מסוים זו גם התשובה שלי נכון להיום-
אני רוצה לעוף, לפחות באופן מטפורי (בכל זאת יש לי בעיה של שיווי משקל כרגע ועדיף שלא אבחן את עניין הקפיצות).

– בא לי לבדוק כמה מנהלי מותג קוראים את הבלוג שלי, אז…
ספרי לי על מותג שהיית ממש רוצה שיפנה אליך בגלל שאת בהריון?…
רשת אופנה להריון נשמע לי קלאסי, אבל כל מותג שקשור לאופנה ולהריון. זה יכול להיות נעליים שיפתרו את כאבי הגב,
או מותג סלולר שרוצה שאבדוק את איכויות הצילום שלו במהלך הלידה (סתם…) 🙂

– איזה עסק חייב שיהיה לו חשבון אינסטגרם?
חייבת לומר שזו שאלה ממש טובה ושהתשובה שלי לא תהיה טריוויאלית.
למרות שמדובר ברשת החברתית השניה בגודלה בעולם, עם חתך גילאים רחב, אני לא חושבת שכל עסק צריך לפתוח ולתחזק חשבון. רק עסק שמבין את כמות ההשקעה מבחינת זמן, משאבים וחשיבה קריאטיבית לאורך זמן-  נכון לו לפתוח פרופיל עסקי.

– זה נכון מבחינתי לגבי כל פלטפורמה. את ממש צודקת. ובכל זאת, יש קהל שאינסטגרם “תפור” עליו?
האמת שכן. לעסקים בתחום הלייף סטייל, בעלי ויזואליות יפה, יהיה קל יותר, כי מדובר ברשת מאוד ויזואלית. עסקים בתחומים אחרים יצטרכו לבנות אסטרטגיית תוכן יצירתית שלא נשענת בהכרח על ויזואליות. אבל אם יש רצון ונכונות להשקיע, בהחלט אפשרי להגיע לתוצאות מדהימות.

– הגענו לשאלת “השפם” המסכמת שלי- מה הייחוד שלך? מה יש רק לך שאין לאחרות?
אענה בפשטות: הקמתי פרופילים בעלי עשרות אלפי עוקבים באינסטגרם. אני יודעת איך לעבוד ברשת הזו כך שתהיה רווחית ותביא לתוצאות הן מבחינת התדמית של העסק והן מבחינת הגדלת המכירות. הייתי שם מהרגע הראשון ואני אוהבת ללמוד ולהתעדכן כל הזמן. נראה לי שזו אחלה של ייחודיות.

רגע, שלי, אבל גם לך יש משהו לספר, לא?!…
יופי, אירה. ממש תודה.
בניתי על זה שלא תזכרי ורק אני אעשה לך אאוטינג.
אבל אם כבר שאלת אז האמת היא שאני אוהבת לכתוב. תמיד אהבתי ותמיד כתבתי, אבל אף פעם לא עשיתי עם זה משהו.
לפני שנה בערך, צץ לי לראש קונספט. דבר די שכיח במחוזותינו.
אבל הקונספט הזה- לא עזב.
הוא נשאר וגדל והתפתח והכפיל את עצמו ופתאום ממש ראיתי אותו. קראתי לו בשם זמני ‘ליווי התפתחותי לעצמאיות’ כי מהרגע שהקבלתי בין שני עולמות התוכן האלו- פשוט לא יכולתי להפסיק.
וככה, התחיל ההריון של הספר שלי (אני חושבת שזה ההריון הארוך ביותר בהיסטוריה)

– ומה זה אומר בתכל’ס? זה ספר שמיועד ל…?
צודקת. לא הסברתי. זה ספר הדרכה מקצועי לעצמאיות. עדיין יש את “המדריך השלם להריון ולידה”? זה עם הגלגל באמצע?
כשאני הייתי בהריון- לכולן היה אותו.
אז אני רוצה שכל מי שתרצה לצאת לעצמאות, או שהיא כבר עצמאית, תצטרך את הספר שלי “ליווי התפתחותי לעסקים”. ושהוא יהיה לידה, על המדף.
– ואיזה ליווי התפתחותי יהיה בו?
בדיוק כמו לתינוקות, גם לעסקים יש תקופות של קפיצות גדילה ותקופות של עיכוב התפתחותי ואני רוצה לדבר על כל השלבים.
לעזור לעצמאית לזהות מתי היא עוברת קפיצת גדילה ומתי היא צריכה להקשיב רק לעצמה.
נכון תמיד יש את האמא הזו שתגיד לך- מה? הוא עדיין לא הולך?! (או איזו קולגה שתגיד- למה אין לך אתר? את חייבת!)
אז ככל שהתעמקתי וחקרתי וחשבתי, הבנתי שזה הרעיון של הספר שלי.
זה בדיוק מה שרציתי.
לפנות לקהל שלי, שמורכב ברובו מנשים שהן גם אימהות וגם עצמאיות, שיבינו את ההקבלות וההומור והעצות-
אבל עדיין ידעו להפעיל שיקול דעת ולקחת אוויר.
וזה מלהיב אותי ומפחיד אותי וזה עושה לי בעיטות בבטן, בדיוק כמו הריון.
ואני רוצה לראות את שתינו, עם ידיים מלאות, רגע אחרי שההריונות שלנו נגמרים.

אז זה מה שיש לנו לספר לכן* רגע לפני שמתחילה השנה החדשה
ומה איתכן? מה יש לכן לספר לנו?…

שתהיה לכולנו שנה שמחה, בריאה ומאושרת. מלאה בהגשמה עצמית וחברים שעושים נעים בלב.

 *האמת היא שיש לנו עוד משהו לספר, אבל הוא נמצא כרגע בשלבי עבודה סופיים, אז ממש ממש עוד מעט 🙂